<h1>האשכול — רצב"א, הלכ' תפילה וק"ש</h1>
<h2>דף מ.</h2>
ונשאל עוד רבנו האי גאון ז"ל, ודפרישתון שראיתם בדברינו בעל קרי שאין לו מים אל יתפלל, ושאלתם מי שראה קרי בליל שבת או יו"ט היכא עביד, חייב לטהר בצונן אעפ"י שהוא חולה ובא לידי סכנה, או פטור מן התפלה או יש לו תקנה להחם חמין מערב שבת ויו"ט ומכינם אם יארע לו דבר יערב בהם מים אחרים שיהיו פושרין ויתנם על גופו, הכין חזינא, אם חשש בשבת שמא יסתכן אם רוחץ בצוננים פטור הוא מן התפלה, אפילו דברים חמורים מן התפלה פטור מהם אם בא לידי סכנה. וחמין שהוחמו מערב שבת פשיטא לן שאסור לרחוץ בהם כל גופו וזכורים אנו כמה שבתות שהיינו אצל מר רב אהרן גאון ז"ל שהיינו מתפללין בביתו והוא יושב [ובטל] מן התפלה עד הערב. ושאמרתם מכין חמים ומערב בצונן [על זה אשיב] תנו רבנן [מ"ב ע"א] נותן אדם חמין לתוך צונן אבל לא צונן לתוך חמין דברי בית שמאי, ובית הלל מתירין אפי' צונן לתוך חמין במה דברים אמורים בכוס, אבל באמבטי חמין לתוך צונן מותר ולא צונן לתוך חמין, ר' שמעון בן מנסיא אוסר, ואמר רב נחמן הלכה כר' שמעון בן מנסיא. סבר רב יוסף למימר ספל כאמבטי, אמר לי' אביי תני ר' חייא ספל אינו כאמבטי. ולמאי דסלקא אדעתין ספל כאמבטי ואמר רב נחמן הלכה כר' שמעון בן מנסיא, אלא רחיצה בחמין בשבת דשרי היכא משכחת ומסיק מי סברת דר' שמעון בן מנסיא ארישא קאי אסיפא קאי. ובית הלל מתירין בין חמין לתוך צונן ובין צונן לתוך חמין, ור' שמעון בן מנסיא אוסר צונן לתוך חמין ומתיר חמין לתוך צונן. ופריך ור' שמעון ב"מ היינו בית שמאי, הכי קאמר לא נחלקו בית שמאי ובית הלל בדבר זה. ואסיקנא כולא לקולא מדאמר רב הונא ברי' דר' יהושע חזינא לרבא דעביד זמנין הכי וזמנין הכי ולא קפיד מדתני רבי חייא מערה אדם קיתון של מים לתוך ספל של מים בין חמין לצונן בין צונן לחמין ור"ש ארישא קאי. והאי דאמרינן [ל"ט ע"א] לא ירחץ כל גופו בשבת אף בחמין שהוחמו מערב שבת, דוקא בשבת רחיצה אסורה, אבל ביו"ט שרי לרחוץ בחמין כל גופו כשהוחמו מערב יו"ט, דלא מדכר שחייב עליו משום שבות או משום מצוה אלא גזרה היא, וכי גזרו בשבת אבל ביו"ט לא, וחמין שהוחמו ביו"ט אסרו ברחיצה משום גזרה ואסרו נמי לזיעה ולא הותר אלא לרחוץ פניו ידיו ורגליו או לשתיה. המקום יקדש אותנו ויקיים מ"ש וזרקתי עליכם מים טהורים.
